top of page

 

 

 

אוטו דב קולקה חי בשני עולמות – חיצוני ופנימי. הוא הפריד אותם זה מזה בצורה ברורה במשך שנים. קולקה נולד בשנה הרת הגורל 1933, והקדיש את חייו המקצועיים לחקר ההיסטוריה היהודית. מחקריו על הדוחות הסודיים על דעת הקהל בגרמניה הנאצית הוכיחו לראשונה את האחריות המשמעותית שנודעה לאוכלוסייה הגרמנית בהדרתם של היהודים וברציחתם. לקולקה חשוב להדגיש שהתמקדותו בחקר השואה אינה תוצאה של קורות חייו. "הגעתי לשם ממעמקי ההיסטוריה, לא מאושוויץ."

 

 

 

בהיותו בן תשע הוא נשלח עם אמו מעיר קטנה במורביה לטרזיינשטט. שנה לאחר מכן, בספטמבר 1943, הם נלקחים למחנה הריכוז וההשמדה אושוויץ-בירקנאו. הם נכלאים שם ב'מחנה המשפחתי של יהודי טרזיינשטט', שהתקיים במשך שנה כדי להשלות את מדינות העולם. לאסירי המחנה מותר לקיים חיי תרבות באופן מצומצם. חינוך הילדים ובני הנוער מתארגן באופן עצמאי. במקום זה, בשכנות קרובה לתאי הגזים, מוצא קולקה את דרכו למוזיקה ולספרות. "אושוויץ הפכה אותי להומניסט", הוא מסכם.

 

 

 

 

 

 

עד לפני שנים מועטות לא סיפר אוטו דב קולקה על ילדותו באושוויץ-בירקנאו. בצורה בלתי נלאית, אך בבדידות, הוא מתמודד עם סיפורו האישי באמצעות כתיבת יומן. במהלך הכתיבה הוא מגלה את הזיכרון שלו, מתעד חלומות וחלומות בהקיץ, מהרהר, מתאר, מנסה להבין ולפרש. במשך עשרות בשנים נוצרת רשת עבותה של זיכרונות, אסוציאציות, מטאפורות וחלומות. עולמו הפנימי. גם היום הוא נסוג לכתיבה ומשוטט בנופיו שהושפעו מזיכרונות ילדותו. על אף ש"מטרופולין המוות" הטביע עליהם את חותמו, הם בעיניו גם מקום של חירות ושל בדידות, בהן הוא מוצא גם נחמה ברגעי מצוקה.

 

 

 

מפאת מחלתו הקשה מחליט קולקה ב-1997 לפתוח את עולמו הפנימי בפני הקהל הרחב. כעבור חמש-עשרה שנה רואה אור ספרו "נופים ממטרופולין המוות", יצירתו החוץ-אקדמית הראשונה – קטע קטן מתוך פרקי יומנו וקלטות השמע שלו. הספר עושה את הבלתי-אפשרי – ומוצא שפה חדשה לגמרי לחיים עם אושוויץ. בתוך כך, תורגם הספר לשבע-עשרה שפות וזכה ב"פרס האחים שול" וב"פרס וינגייט".

אוטו דב קולקה

נופים ממטרופולין המוות

אוטו דב קולקה

45451440100099408644no.jpg
bottom of page